פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 31 בדצמבר 2011
2011 הייתה השנה הכי מטורפת, מלאה תקווה, משמחת, מעציבה ומייאשת שהייתה לי בחיי. מעולם לא הייתה לי שנה כזו, שנדמה כאילו הכל קורה בה בבת אחת. זה נראה כאילו אפילו הטלטלות שחוויתי בחיי הפרטיים הובילו אותי למקום הנפלא הזה בו התקיימנו במשך מספר חודשים – J14. עד היום אני מתרגשת מזיכרון ההפגנות הראשונות, התרגשות שהיטיב [...]
פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 29 ביולי 2011
ישראל בשבועיים האחרונים מהווה תצפית אנתרופולוגית מרתקת. שיקוף מואץ להיווצרותה של חברה. זה התחיל באיוונט בפייסבוק, שמוחה על מחירי הדיור בתל אביב. כאשר לחצתי Attending היו פחות ממאה איש באירוע – ופרסמתי אותו על קיר הפרופיל שלי תוך ציון הבעייתיות שבו – התתרכזות בתל אביב ולא במדיניות ממשלתית כוללנית. בערב הראשון היו כעשרים אוהלים. ישבנו [...]
פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 26 ביולי 2011
אז מה, ביבי, מה המשפט שלך? הם מ-פ-ח-ד-י-ם? נתניהו ושות' לא יודעים איך להתמודד עם מה שקורה בארץ בשבועיים האחרונים. הם לא יכולים להפיל את זה על השמאל, כי זו לא מחאה שמאלנית. הם לא יכולים להאשים בזה את הערבים, כי הם בכלל לא מקבלים היתרי בנייה חוקיים, הם לא יכולים להסיח את דעתנו עם [...]
פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 25 ביולי 2011
מתחילת המחאה הזו העברתי עליה ביקורת. אמרתי שזה לא יעבוד, שלאף אחד אין מושג על מה הוא מדבר, שכולם שם היפים ואין מזגן – והמשכתי להגיע בכל יום. שיחות על כלכלה, מדינה ואזרחות נקטעות על ידי שירים מהסבנטיז הבוקעים מגיטרות חורקות. מדי פעם עובר מישהו עם כוסיות עראק ומחלק לכולנו, אחר מביא אוכל. כולם זרים [...]
פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 21 באפריל 2011
ניסיון, אין מה לעשות, רוכשים דרך הרגליים, אבל המגפיים האלו לא הולכים לשום מקום, לעזאזל. בניסיוני לא להסתיר את העבר אני נוצקת על ידי בחורים לתוך תבנית חדשה. תבנית של בחורה מעופפת, חסרת אחיזה במציאות, שרק מחפשת ריגושים זולים ומהירים. כל ניסיון שלי להציג דמות אחרת נידון לכישלון.
פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 18 בינואר 2011
זהו פוסט שלא יפנה לכל האנשים. יתרה מכך, הוא לא יפנה לרובם. אנשים שאינם בטוויטר ואינם מבינים את המדיום – יכול להיות שתרצו לסגור את הטאב הזה – ויכול להיות שתרצו להחכים. את הפוסט אני כותבת בתגובה למאמרו של ארד אקיקוס, כפי שפורסם אתמול בYnet. בכתבה מתאר אקיקוס את הטוויטר כמדיום גווע, שאיבד ממטרתו. קהילת [...]
פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 14 בדצמבר 2010
קל לשלוט בהמון, כי הוא, מטבעו, המוני. הוא קל להתלהם, רק צריך סיבה מוצדקת. סיבה נאורה מספיק בכדי שלא יהיה עליה עוררין. סיבה כמו שיוויון, חירות ואחווה. או זכויות לכבאים. קל להשתמש בו ולתלות אותו לייבוש לאחר מכן. רב-שימושי, שלא יגידו שאנחנו לא אקולוגיים.
פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 1 בדצמבר 2010
לפעמים דווקא כשהכל בסדר הדברים הקטנים הם אלו שיכולים להעציב אותי יותר מכל. רגעים קטנים של אמת שצונחים, כאילו משומקום. מבט חולף, אדם זר ברכבת, רגעים שגורמים לחיים להרגיש כמו הידוס זהיר בינות לתלוליות קטנות של עצב. היום הנעתי את עצמי, לאחר ימים של עצלות, לבנקומט שליד דינגוף סנטר, להפקיד צ'ק. לשם הגילוי הנאות, הסנטר [...]
פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 1 בנובמבר 2010
עם כל העניין הכנה שלי בנושאים חברתיים, איכשהו כשעושים את זה אצלנו באוניברסיטה זה מרגיש כמו בדיחה גרועה. אקטיביזם מהסוג הסחי ביותר, מהסוג שכאילו דורש שלא יקחו אותו ברצינות. ביני לבין עצמי אני קוראת לו "שמאלניות ימנית" – ובדרך כלל דואגת להתעלם באופן מוחץ מאירועי הקמפוס ולהתעסק בעצמי כמה שיותר. מנותקת, מגלומנית וסוציומטית, מתאימה לסטריאוטיפ התל-אביבי.
למרות כל ניסיונותיי להתנתק, לא יכולתי להתעלם לחלוטין מהמון האדם שנוהר לו ברחבי האוניברסיטה עם מגאפונים, מיילים מאגודת הסטודנטים – ולעזאזל, אפילו סמסים – על "חוק האברכים". כל העסק מתחיל לעצבן אותי. אז הגענו הלום.
פורסם על ידי: גל חן בתאריך: 10 ביולי 2010
תמיד חשבתי שאני דג גדול מדי בשביל הביצה שבה דשדשתי כל החיים. תמיד חלמתי על מה יהיה כש- והיה לי ברור שכשה"כש" הזה יגיע, הכל יהיה שונה. חיכיתי לדברים הגדולים האלו שיקפצו עלי. אני מתחילה לגדול, כנראה, כי אני מאבדת אמון בעתיד. אני כבר לא הדג הגדול ששוחה בפריפריה, אלא הפלנקטון שטובע בתל-אביב. קל לחשוב [...]